#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלד. האם יש ביטול מקח במכירת קרקעות ובכמה? 	"ר' אמי ור' יוחנן אמרו שיש ביטול מקח במכירת קרקעות. רש""י (בד""ה ביטול מקח) פירש ביותר משתות. והתוס' (ד""ה אמר) בשם ר""ת כתבו דאין אונאה עד פלגא אבל מפלגא ואילך, והיינו כדי דמיהם מיקרי ביטול מקח ויש להם <sup>קנא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנא.  והרא""ש  (סי' כא)  הביא את דברי הרי""ף שסובר שאין בקרקעות ביטול מקח כלל, אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף. וז""ל הרי""ף ואיסתבר לן דהאי מימרא דרבי אמי ור' יוחנן ליתיה משום דחזינן לרב נחמן שהוא בתראה דס""ל אין אונאה לקרקעות כלל. והרא""ש נחלק עליו ופסק כר""ת.</span>"	"ב""מ נז. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רלה. נאמר במשנה שהמחלל קודש בע""מ על פחות משויו מחולל. ונחלקו ר""י ור""ל אם צריך לעשות לו דמים מדבריהם או מן התורה. במאי פליגי? (3) "	"1) מ""ד שצריך להשלים מדרבנן סובר כשמואל שאפשר לחלל הקדש שוה מנה על שו""פ ומ""ד שצריך להשלים מדאורייתא אינו סובר כשמואל.2) שניהם סוברים את דינו של שמואל. מ""ד שצריך להשלים מדרבנן סובר שלכתחילה מותר לחלל הקדש שוה מנה על שו""פ ש'ערכך' שאמרה תורה היינו ערך כל שהוא <sup>קנב</sup> ומ""ד שצריך להשלים מדאורייתא סובר שלכתחילה לא יעשה כן ש'ערכך' שאמרה תורה היינו שהפדיון יהיה בערך ההקדש, אבל אם חיללו מחולל וצריך להשלים מהתורה עד לערך ההקדש. כן פירש רש""י. והתוס' (ד""ה ומר) פירשו באופן אחר, שמ""ד שצריך להשלים מן התורה סובר שרק אם חיללו במזיד על פחות משויו חייב להשלים רק מדרבנן, אך אם טעה וסבר שזהו שויו והתברר ששילם פחות חייב מן התורה להשלימו. ומ""ד שצריך להשלים מדרבנן סובר שאף באופן זה חייב להשלים רק מדרבנן. אבל לדברי הכל אסור לכתחילה לפדותו בכוונה פחות משויו.3) מ""ד שצריך להשלים מדאורייתא סובר כרב חסדא דאמר שהקדשות אינם בתורת אונאה שאפילו פחות מכדי אונאה חוזר, ולכן מן התורה חייב המחלל להשלים את ההפרש בין שווי הבהמה שחילל עליה לבין שווי בהמת ההקדש. ומ""ד שצריך להשלים מדרבנן חולק על רב חסדא וסובר שהחילול חל, ורק מדבריהם צריך להשלים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנב.  והרשב""א כתב שיש מפרשים ש'ערכך' שאמרה התורה היינו כשהגזבר פודה את ממון ההקדש המסור בידו, שבאופן זה עליו לפדותו בערכו האמיתי, אך כשהאדם עצמו מחלל את ממון ההקדש שבידו יכול לחללו אף על שו""פ.</span>"	"ב""מ נז. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלו. תניא אין רבית להקדש. איך מדובר? 	"רב הושעיא אמר שקיבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו משלש. רש""י פירש בהדיוט שקיבל מעות הלשכה מן הגזבר לספק סלתות כל השנה למנחות של צבור מארבע סאין בסלע והוקרו ועמדו משלש סאין בסלע, דאילו הדיוט אסור לפסוק על הפירות עד שיצא השער וכאן אפילו לא יצא השער עדיין פוסקין <sup>קנג</sup>. והתוס' (ד""ה לספק) פירשו שהתנדב אדם לתת ק' סלעים ולא הקדישם עדיין ונתנם לנחתום כדי לתת להקדש ארבע סאין בכל סלע ויצא השער של לקוטות, אבל לא יצא השער של לקוטות אסור דלמא אתי לאחלופי בהדיוט.רב פפא אמר הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן וכדשמואל שאמר בונים בחול ואח""כ מקדישים <sup>קנד</sup>. ופירש רש""י שהלוה הגזבר אבני בנין של חול להדיוט שאין בהם מעילה ואין על הגזבר לשלם שאינו אלא שליח בעלמא <sup>קנה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנג.  הקשה הרשב""א על פירושו, דכיון שהגזבר הוציא מעות לסלתות ולא קיבל הסלתות מעתה, וא""כ גזבר מעל שהרי לא נתחללו המעות על שום דבר, ותירץ דכל כי הא לב ב""ד מתנה עליהן, כיון שצריכים כל יום לעשות להוציא מעות לסלתות, ומשום ריוח ההקדש. א""נ שקיבל עכשיו קצת הסלתות וחילל עליהן. עכ""ד. והתוס'  (ד""ה לספק)  מיאנו בשני הפירושים ולכן פירשו באופן אחר וכמש""כ למעלה.
<br>קנד.  ובתוד""ה הקדש  (לעיל נד,א)  כתבו שלמ""ד תלוש ולבסוף חיבור הוי תלוש אתי שפיר, ואפי' למ""ד חשוב כמחובר מ""מ כיון דאם היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש. וכ""כ כאן הרשב""א.
<br>קנה.  הקשה הרשב""א דא""כ הוו להו דהדיוט ואסור כדאמרינן לעיל. ותירץ דהתם מעל ויצאו לחולין וקמו לו ברשותו, הלכך שלו חשבינן לה לגמרי, אבל כאן לצורך הקדש הוא מלוה,וגזבר לאו לכיסו מוסיף, ולכן מותר.</span>"	"ב""מ נז: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלח. מנין ששומר חנם אינו נשבע שלא פשע בעבדים קרקעות ושטרות?	"בגמ' הובאה ברייתא כי יתן איש אל רעהו כלל, כסף או כלים פרט, וגונב מבית האיש (ובגי' גרס לשמור) חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע""פ שמטלטלין אין גופן ממון. והתוס' (ד""ה כי) כתבו שבנזיר דרשו בפרט וכלל ופרט, ובת""כ דריש בכלל ופרט לחודא, ונראה דכל הני כלל ופרט אסמכתא, דבמרובה דרשינן מעל שור חמור ושה, חד למעוטי עבדים וחד למעוטי קרקעות וחד לשטרות בין מכפל בין משבועה <sup>קנח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנח.  ולעיל ד,ב תוד""ה אין כתבו שלר""ע שדריש ברבויי ומיעוטי יש שום מיעוט למעט קרקעות.</span>"	"ב""מ נז: ותוס'"		
